אבל כנה לא אומר אמתי, כי אני ממש לא יודעת אם מה שראיתי באמת קרה.
(נשמע כמו התחלה של סיפור שלי. רק. שזה. לא. מומצא.)
בכל אופן, בדרך הביתה אחרי חזרה של הלהקה של בית הספר הייתי עצבנית בטירוף כי לא קיבלתי סולו שממש רציתי, ויכולתי לקבל סולו אחר שגם כן ממש רציתי אבל ידיד טוב שלי ממש רצה אותו ולא יכולתי לקחת לו אותו. רתחתי, שמעתי פלייליסט ממחזמר שתמיד גורם לי להתפרק ולבכות. הגעתי לגינה של השכונה שלנו, היא הייתה מוארת בפנסים, ועצים ושיחים היו בכל מקום. לא רציתי להמשיך לכיוון הבית אז נעצרתי. התחלתי להסתובב שם, עד שפתאום נצנוץ של אור תקף לי את העין. נזכרתי בחלום שהיה לי לפני כמה חודשים- הייתי בבית וראיתי נצוץ כזה. כשהתרכזתי בנצנוץ (בחלום) הוא גדל וקיבל צורה של כף יד אנושית. אחרי זה הוא גדל והפך למלאך שלם שנתן לי יד והעיף אותי מסביב לעיר בזמן שסיפר לי מה המשימה שלי.
הנצנוץ שראיתי בגינה היום ממש הזכיר לי את החלום הזה, אז הסתקרנתי והמשכתי להסתכל עליו, מנסה לדמיין את האור הופך ליד של מלאך. זה לא קרה, ונורא התאכזבתי. העברתי את העיניים אל השמיים זרועות הכוכבים, מנסה לדמיין את אותו מלאך של אור מתעופף בין הכוכבים.
ואז ראיתי אותו. אור עדין ירוק שהתחיל מהכוכב שהאיר הכי הרבה, האור גדל והתחזק עד שראו רק את האור ולא את הכוכב. ואז האור הפך למין צורה של לב עקום מקסים, והחל לזוז בעצמו על פני השמיים. אני לא הזזתי את העיניים, לא הזזתי את הראש, לא דמיינתי את האור זז. הוא פשוט זז. עבר לכוכב אחר, ואז לעוד כוכב, ואז לעוד אחד, ובכל פעם שאיבדתי את האור כי הוא היה מהיר מידי בשבילי, הוא נעלם והופיע שוב בכוכב שבו איבדתי אותו.
לצערי הרב הייתי חייבת ללכת הביתה. חזרתי עכשיו, ממש לפני 20 דקות, נרעשת לגמרי. אני לא יודעת אם הזיתי את זה, אם זה היה מלאך, אם זה היה תעתוע של האור הבהיר על פני הלילה השחור... אני לא יודעת. אבל זה הזיז אצלי משהו. התחושה של הציפייה מקודם? לא יכולה להיות חזקה יותר ממה שהיא עכשיו. משהו קורה, כאן ועכשיו. משהו שקשור אלי ולאיך שהחיים שלי יתגלגלו. בין אם זה יהיה במוסד לחולי נפש ובין אם זה יכלול תקשורת עם מלאכים ואורות ירוקים מהשמיים. משהו עומד לקרות, משהו קסום מופלא ונוראי.
ואני אהיה כאן, כדי לספר לכם על זה.
-shay-
;){kind=link}